מחלת קרוהן : גורמים, תסמינים, אבחון והטיפולים החדשים
כחצי אחוז מהאוכלוסייה סובלת ממחלת קרוהן – מחלה דלקתית כרונית הפוגעת במערכת העיכול וגורמת לשלל תסמינים. אבחון מוקדם והתאמה מיטבית של הטיפול עשויים לעשות את ההבדל, ולהוביל לשיפור משמעותי בשליטה במחלה ובאיכות החיים: כל המידע החיוני בכתבה שלפניכם
מחלות מעי דלקתיות (IBD) הן קבוצה של מחלות כרוניות במערכת העיכול, הכוללות בעיקר את מחלת קרוהן ואת מחלת קוליטיס כיבית. מחלת קרוהן היא צורה של IBD המוגדרת כמצב דלקתי כרוני המתווך על ידי מערכת החיסון. בניגוד לקוליטיס כיבית, מחלת קרוהן מערבת את כל עובי דופן המעי והיא עלולה לפגוע בכל חלק במערכת העיכול.
המחלה מתבטאת במגוון רחב של תסמינים, בהם שלשולים, כאבי בטן, ירידה במשקל ואף תסמינים שאינם קשורים במערכת העיכול, כמו כאבי מפרקים ופריחות עוריות.
מיליוני אנשים ברחבי העולם מאובחנים עם מחלת קרוהן, כאשר בישראל כמו גם במדינות מתועשות נוספות נרשמים שיעורי ההיארעות והשכיחות מהגבוהים בעולם.
ב-2019, שכיחות מחלות IBD בישראל נאמדה ביותר מ-46 אלף חולים, מעל לחצי מהם סבלו ממחלת קרוהן. כיום השכיחות בישראל מגיעה לכמעט 0.5%.
לאור המהלך הכרוני והפרוגרסיבי של המחלה, אבחון מוקדם והתאמה מיטבית של הטיפול חשובים לאין ערוך. ארסנל הטיפול הקיים כיום משנה משמעותית את התמונה עבור החולים/ות ומאפשר שיפור משמעותי במצב המחלה ובאיכות החיים.
מגוון רחב של תסמינים בדרגות חומרה שונות
הביטוי הקליני של מחלת קרוהן הוא רב-גוני, כאשר התסמינים נעים מקלים לחמורים. התסמינים העיקריים של המחלה כוללים תופעות הקשורות למערכת העיכול, לרבות שלשול כרוני, כאבי בטן והתכווצויות ובמקרים מסוימים הופעה של צואה דמית.
בנוסף, לעיתים מתפתחים גם תסמינים מערכתיים, כמו חום, עייפות כרונית, ירידה בתיאבון ובמשקל. אם המחלה מערבת את האזור הרקטלי יכולים להופיע כאבים או הפרשות סביב פי הטבעת.
הגורם המרכזי למחלת קרוהן הוא פעילות יתר של מערכת החיסון ועל כן המחלה אינה פוגעת רק במערכת העיכול ולה ביטויים שאינם גסטרואנטרולוגיים. בקרב חולי וחולות קרוהן שכיחות תופעות, כמו פריחות עוריות, דלקות עיניים ומפרקים, אנמיה, אבנים בכליות ועוד.
על התלקחות, הפוגה והפוגה עמוקה
אטיולוגיה: הגורמים האפשריים למחלת קרוהן
גורמי סיכון נוספים כוללים
- נטייה גנטית: שינויים גנטיים ספציפיים תורמים לאותה תגובת יתר של מערכת החיסון.
- קשר משפחתי: קרוב/ת משפחה אחד או יותר מדרגה ראשונה החולה במחלה מעלה את הסיכוי להתפתחותה.
- גורמים סביבתיים: עישון נמצא כגורם הסיכון הסביבתי המשמעותי ביותר להופעה של קרוהן. לצידו גם סביבת חיים מתועשת, תזונה עתירת שומנים וסוכרים ועוד הם גורמים המשפיעים על התפרצות המחלה.
שיאי גיל ההופעה
מה ההבדל בין קוליטיס לקרוהן?
למרות שמחלת קרוהן וקוליטיס כיבית יכולות להציג תסמינים דומים וקשורות שתיהן בפעילות יתר של מערכת החיסון, מדובר בשתי מחלות נפרדות שבניהן הבדלים משמעותיים:
ראשית, אופן פיזור המחלות שונה. מחלת קרוהן יכולה לערב כל חלק במערכת העיכול, בעוד שקוליטיס כיבית מערבת רק את המעי הגס. כמו כן, הדלקת המתפתחת במחלת קרוהן אינה רציפה ויכולה להופיעה במקטעים שונים במערכת העיכול, כאשר בניהם מקטעים בריאים. לבסוף, מחלת קרוהן פוגעת בכל שכבות דופן המעי ולא רק בשכבת הרירית.
איך מתבצע האבחון?
אבחון מחלת קרוהן דורש תהליך מקיף הכולל בחינה של ההיסטוריה הרפואית והמשפחתית, בדיקה גופנית וסדרה של בדיקות מעבדה והדמיה. מטרתו היא לאשר את נוכחות המחלה, לקבוע מהי חומרת הדלקת ומיקומה במערכת העיכול וכן גם לשלול בעיות ולשלול בעיות בריאותיות אחרות בעלות תסמינים דומים .
- בדיקות מעבדה: בדיקות דם לבחינת מדדי דלקת, אנמיה, ,CRP הימצאות נוגדנים מיוחדים כמו pANCA ו־ASCA ועוד. כמו כן יתבצעו בדיקות צואה לחיפוש אחר עדות לדלקת ולשלילת זיהומים.
- בדיקות אנדוסקופיות
בדיקות אנדוסקופיות הן הדרך המדויקת ביותר לאבחון של מחלת קרוהן. באמצעות אנדוסקופ, צינור גמיש שבקצהו מצלמה, ניתן לצפות ישירות בחלקים הפנימיים של מערכת העיכול וליטול ביופסיות (דגימות רקמה). בדיקות אלו כוללות:- קולונוסקופיה: לבדיקת המעי הגס, החלחולת והמעי הדק הסופי (איליום).
- גסטרוסקופיה: הבוחנת את מערכת העיכול העליונה ומתבצעת במקרים בהם קיים חשד שהמחלה מערבת את אזור זה.
- בדיקות הדמיה: בדיקות הדמיה חיוניות להערכת היקף המחלה והסיבוכים המעורבים את כל דופן המעי. הבדיקות הנפוצות הן CT והדמיית MRI. וכן US של המעי.
בהתאם למידע שהצטבר מכלל הבדיקות תיקבע האבחנה – קיום המחלה, מידת החומרה שלה ומידת הפיזור שלה במערכת העיכול.
גישות טיפוליות במחלת קרוהן
הטיפול התרופתי
הטיפול התרופתי משלב בין תרופות המספקות מענה סימפטומטי, לבין תרופות המשנות את מהלך המחלה:
- טיפולים קונבנציונליים: אלו סטרואידים הניתנים להשראת הפוגה מהירה בהתלקחויות חריפות. בעבר היו משתמשים בתרופות אימונומודולטוריות (כגון תרופות שמדכאות את המערכת החיסונית) לטיפול תחזוקתי ארוך טווח, לעיתים בשילוב עם תרופות אחרות.
- טיפולים ביולוגיים ומולקולות קטנות: העידן החדש בטיפול במחלת קרוהן מתבסס על תרופות אלו, הפועלות נגד מנגנונים ספציפיים בגוף זאת באמצעות נטרול של חלבונים ונתיבים דלקתיים הגורמים להתלקחות. קיים כיום מגוון רחב של מנגנוני פעולה, המאפשרים גמישות ואופציות חלופיות במקרה של כשל בטיפול ראשוני.
תפקיד הטיפול הניתוחי במהלך הטיפול במחלת קרוהן
מה לגבי מעקב?
כאמור, מחלת קרוהן היא מחלה כרונית ועל כן מעקב סדור ותכוף הוא חלק אינטגרלי מהטיפול והוא זה המבטיח הפוגות מתמשכות. בשלבים הראשונים, כאשר המחלה פעילה ובתחילת הטיפול, יידרש מעקב בתדירות גבוהה יותר. לאחר השגת רמיסיה תידרש תדירות מופחתת. המעקב כולל ניטור של התסמינים הקליניים, ביצוע של בדיקות דם וכן בדיקות הדמי ואנדוסקופיה.
תדירות המעקב הכוללת משתנה ממטופל/ת למטופל/ת בהתאם לחומרת המחלה.
בנוסף, בדיקות קולונוסקופיה נדרשות באופן סדרתי כחלק מהמעקב הכללי, כאשר תדירותן תלויה במעורבות חלקי המעי השונים, וזאת במטרה לנטר את פעילות המחלה ולבצע סקר לגילוי מוקדם של סרטן המעי (שהרי בקרב חולי קרוהן קיים סיכון גבוה יותר להתפתחות המחלה).
מה לגביי שינויי תזונה? האם ישנן המלצות ספציפיות?
עבור חולי קרוהן, ההמלצה התזונתית העיקרית היא אימוץ דיאטה ים-תיכונית כסגנון תזונה מועדף. דיאטה זו מתבססת על צריכה גבוהה של שמנים בריאים(כמו שמן זית) , דגנים מלאים, דגים, פירות וירקות והפחתה בבשר אדום ומזון מעובד. הדיאטה הים-תיכונית נחשבת למועדפת מכיוון שהיא בעלת פוטנציאל אנטי-דלקתי גבוה. יחד עם זאת, כאשר קיימים אזורים מוצרים במעי (היצרויות), חשוב במיוחד להיזהר ממאכלים העלולים לגרום לחסימת מעיים או להחמיר את התסמינים. מזונות אלה כוללים ירקות לא מבושלים, זרעים, גרעינים, אגוזים ופופקורן.
לסיכום, מחלת קרוהן היא מחלה דלקתית כרונית מורכבת הנובעת משילוב של גורמים גנטיים וסביבתיים ומאופיינת בפעילות יתר של מערכת החיסון. לעיתים קרובות, המחלה היא בלתי נראית, זאת למרות שהמטופל/ת סובל/ת מתסמינים משמעותיים הפוגעים באיכות החיים ויוצרים אתגרים חברתיים ורגשיים משמעותיים.
הטיפול במחלה התקדם בשנים האחרונות בצעדי ענק וכיום קיימות מגוון אופציות טיפוליות המאפשרות להביא את המטופל/ת להפוגה עמוקה ולאפשר מהלך חיים נורמטיבי.
ההתקדמות המתמדת בפיתוח טיפולים ובדיקות מעקב מתקדמות, שיעור הצלחת הטיפולים שהולך ועולה ופרופיל תופעות הלוואי המוצלח, כל אלו הובילו לכך שכיום הצפי שמרבית המטופלים/ות יגיעו להפוגה במחלה ויזכו לאיכות חיים טובה ולשגרה תקינה.